בשנה שעליה אני מדברת כולם בארץ סבלו מאיזה וירוס תורן. אינני יודעת איך הוא נקרא בשפה המדעית אבל הציבור מכיר אותו בכינוי "שפעת מעיים". אף פעם עוד לא חליתי כמו שחלתי אז! נוסף על כל כל ה"פינוקים" שיש לשפעת הרגילה, המעיים שלי סירבו לקבל מזון בכלל. הם "הסכימו" רק למיצים לא חמוצים ולמרק עוף. דוקטור קנטור לא היה אז בארץ ואני שתיתי אנטיביוטיקה. השבוע השני של המחלה כבר עמד להסתיים ובמצבי הבריאותי לא ניכר שום שיפור! לאט לאט התחלתי להיכנס לפאניקה. השכנה הייתה שוכחת להביא לי את המיץ הרצוי, כדי להכין את מרק העוף היה עליי לרדת קומה מתחת והכוחות כבר הלכו ואזלו. בימים כתיקונם נהגתי לצום צום בריאותי, אך כעת המחלה גזלה ממני את כוחותיי האחרונים. הרגיעה אותי הייתה העובדה שלא היה לי חום גבוה, אבל מצד שני, גם חום של 35+ מעלות לא נחשב לנורמה. בדיוק בזמן הזה הדוקטור שב ארצה. אני חייה בקצה השני של הארץ, כך שהתכשיר הנדרש הוזמן והובא אליי עם שליח. בקושי הגעתי לדלת הכניסה לבית,אבל כעבור 3 ימים כבר יכולתי לצאת לרחוב בלי חשש. תחושות דומות חווים כנראה אותם אסטרונאוטים שיוצאים לחלל. תחילה עוד התנדנדתי, אבל הגעתי למכולת בכוחות עצמי. עד מהרה כבר הייתי בריאה לגמרי.